החלטה בתיק בש"א 2263/13 - ב

1.             לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד הנכבד ב-ה"פ 19517-04-10, שניתן בתאריך 13.1.2013 על-ידי השופטת ע' וינברג-נוטוביץ, שבגדרו התקבלה תביעתם של המשיבים לאכיפת הסכם מכר שנחתם בינם לבין המבקשת בנוגע לדירה המשמשת למגוריה, ובין היתר מונה בא-כוחם של המשיבים ככונס נכסים, לצורך העברת החזקה והזכויות בה לידיהם - וזאת עד להכרעה בערעור שהגישה המבקשת על פסק הדין.

           אביא להלן את עיקרי העובדות הדרושות להכרעה בבקשה.

רקע

2.             בתאריך 27.2.2008 נחתם חוזה שלפיו המבקשת התחייבה למכור למשיבים את זכויותיה בדירת מגורים בת 3 חדרים המצויה ברח' שמעוני 4/3 ברמת-גן, הידועה כגוש 6142 חלקה 226 תת חלקה 3, תמורת סך של 710,000 ש"ח (להלן: ההסכם ו-הדירה, בהתאמה).

3.             על-פי הוראות ההסכם, היה על המשיבים לשלם למבקשת את התמורה בשיעורים, באופן שהתשלום הראשון בסך 100,000 ש"ח ישולם במועד החתימה על ההסכם; התשלום השני בסך 210,000 ש"ח, שיועד בחלקו לסילוק המשכנתא שרבצה על הדירה, ישולם עד לתאריך 15.3.2008; והתשלום השלישי בסך 400,000 ש"ח ישולם כנגד מסירת החזקה בדירה לידי המשיבים, וזאת בתאריך 1.7.2008. הצדדים אמנם לא פעלו לפי הוראות ההסכם, ואולם אין מחלוקת כי בין מועד החתימה על ההסכם ועד לתאריך 19.1.2009 - המשיבים שילמו למבקשת, על חשבון המכר, סכום כולל של 662,348 ש"ח, המהווים כ-93% מהתמורה החוזית.

4.             המשיבה לא פינתה את הדירה במועד שנקבע בהסכם, ואף לא במועד שנדחה פעמיים, בהסכמת הצדדים, ונקבע לבסוף לתאריך 1.4.2009.

ההליך שהתנהל בפני בית המשפט הנכבד קמא ופסק הדין שניתן בגדרו

5.             בנסיבות אלה הגישו המשיבים לבית-המשפט הנכבד קמא תובענה בדרך של המרצת פתיחה, לאכיפת ההסכם ועתרו בגדרה, בין היתר, למינויו של בא-כוחם ככונס נכסים על הדירה לצורך העברת החזקה וזכויות המבקשת בה לידיהם. התובענה נתמכה בתצהיר שעליו חתמו המשיבים במשותף. במאמר מוסגר יוער כי התובענה, מושא הערעור, הוגשה לאחר שתובענה קודמת שהגישו המשיבים לבית משפט השלום בתל-אביב, בסדר דין מקוצר, נמחקה, בהסכמה, מחמת היעדר סמכות עניינית, אחרי שהמבקשת הגישה בקשת רשות להתגונן.

6.             המבקשת לא הגישה תשובה לתובענה. חלף זאת הגישה המבקשת מסמך רפואי ולאחר מכן חוות דעת רפואית מאת פסיכיאטר מטעמה, אשר מהם עלה כי היא סובלת מבעיות נפשיות, מצויה במצב פסיכוטי, נטולת יכולת החלטה ואיננה מסוגלת לשתף פעולה עם עורך-דינה.      

           המבקשת אף לא התייצבה לדיון שנקבע לתאריך 17.6.2010, בפני נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז, ובאותו מעמד מונה בא-כוחה דאז כאפוטרופוס לדין שלה. בהמשך, בכדי לעמוד על כשרותה של המבקשת, מונה, בהסכמת הצדדים, מומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה, על מנת שיחווה דעתו בדבר מצבה הנפשי של המבקשת בעת החתימה על ההסכם ובמועד קיומו של ההליך בפני בית המשפט הנכבד קמא. מחוות דעתו של המומחה עלה כי נוכח אישיותה, המבקשת אמנם נוחה להשפעה ונוטה לדיכאון, אך היא איננה סובלת ממחלה פסיכוטית פעילה הפוגעת ביכולת השיפוט שלה. המומחה נחקר על חוות דעתו ולא שינה ממסקנתו לפיה המבקשת איננה בלתי כשירה מבחינה משפטית (מאחר ועניין זה מצוי בלב הערעור - לא ארחיב כאן עוד בנושא זה).

           גם לדיון שנקבע לשמיעת הראיות בתיק נמנעה המבקשת מלהתייצב. בהמשך נעתר בית המשפט הנכבד קמא לבקשת בא-כוחה של המבקשת דאז וקבע כי תצהיר שהוגש מטעמה לבית משפט השלום בגדרי התובענה שנמחקה, יהווה תצהיר עדות ראשית מטעמה - ועליו היא תיחקר במועד נדחה, שנקבע לשמיעת הראיות. דא עקא, שגם לדיון ההוכחות הנוסף המבקשת לא התייצבה, ועל כן הורה בית המשפט הנכבד קמא על הוצאת תצהירה מהתיק. אחיה של המבקשת, אשר הגיש תצהיר, שבו אישר, בין היתר, כי הוא סייע לאחותו בהליכי מכירת דירתה - התייצב לדיון, אך המשיבים ויתרו על חקירתו.

7.             בפסק הדין שניתן בתאריך 13.1.2013 קיבל בית המשפט קמא הנכבד את תביעתם של המשיבים. בית המשפט מצא כי המבקשת היתה כשירה להתייצב לדיון בתובענה ומשלא עשתה כן - יש להחיל עליה את ההלכות החלות על אי הבאת עדות או ראיה רלבנטיים. בתוך-כך נדחתה טענת המבקשת לפיה ההסכם בטל מעיקרו בשל מצבה הנפשי, וזאת בהיעדר תיעוד רפואי המתייחס למועד חתימת ההסכם.

           על-יסוד תצהירם המשותף של המשיבים, שלא נסתר בחקירתו הנגדית של המשיב 1, וכן על סמך עדותו של המשיב 1, שנמצאה על-ידי בית המשפט הנכבד קמא מהימנה (בא-כוח המבקשת ויתר על חקירת המשיבה 2), ובהיעדר גירסה מטעם המבקשת - בית המשפט הנכבד קמא קבע כי המבקשת הפרה את ההסכם בכך שסירבה למסור את החזקה בדירה למשיבים, למרות שהם שילמו לה כ-93% מהתמורה (בעוד שעל-פי ההסכם היה על המשיבים לשלם למבקשת טרם מסירת החזקה בדירה כ-44% מהתמורה בלבד). בית המשפט הנכבד קמא ציין עוד בפסק דינו כי הוא התרשם מכך שמהלכיה של המבקשת לאחר החתימה על ההסכם - מקורם בסברה כי היא עשתה טעות בכדאיות העסקה, אלא שלא די בטעות שכזו כדי להביא לביטולו של ההסכם, או כדי להצדיק את הפרתו.

           נוכח כל האמור לעיל - בית המשפט הנכבד קמא העניק למשיבים את הסעדים שביקשו, ובין היתר, נתן צו הצהרתי לפיו המשיבים זכאים לאכיפת ההסכם ולקבלת החזקה בדירה, וכן להירשם כבעלי הזכויות בדירה. לשם כך מינה בית המשפט הנכבד קמא את בא-כוחם של המשיבים ככונס נכסים על הדירה. בנוסף, ניתן על-ידי בית המשפט הנכבד קמא צו הצהרתי לפיו המשיבים זכאים לפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם. כן חייב בית המשפט הנכבד קמא את המבקשת לשלם למשיבים הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח.

8.             המבקשת הגישה לבית המשפט הנכבד קמא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. לבקשה צורף מכתב מאת ד"ר חרמון, שבו נטען, בין היתר, כי הודעה שתימסר למבקשת בדבר תוכן פסק-הדין שניתן נגדה "עלולה להחמיר מאוד את מצבה הנפשי הקשה...", והיא "עלולה לגרום לגב' [...] לחזור למצב פסיכוטי קיצוני, לרבות ניסיון של הגב' [...] לשלוח יד בנפשה". כן נכתב שם כי: "...ניתוקה מדירתה עלול בהחלט לגרום לה לחווית טראומת חוסר אונים חוזרת...".

           בהחלטה מתאריך 11.3.2013 קבע בית המשפט הנכבד קמא כי היה מקום לדחות את הבקשה, בין היתר, מחמת אי-צירופו של תצהיר לתמיכה בטענות העובדתיות שנטענו בה ובשל כך שמכתבו של הרופא מטעם המבקשת, שעליו נסמכה הבקשה - איננו מהווה חוות דעת כדין ותוכנו סותר את קביעותיו של המומחה הרפואי שמונה על-ידי בית המשפט הנכבד קמא. יחד עם זאת, לפנים משורת הדין ומאחר שהמשמעות האופרטיבית של פסק-הדין היא פינוי המבקשת מדירת מגורים שלה, נעתר בית המשפט הנכבד קמא לבקשה, בכפוף לעמידת המבקשת בתנאים הבאים: תשלום מלוא הוצאות המשפט למשיבים, בתוך 14 ימים ממועד מתן ההחלטה וכן הפקדת עירבון בסך 100,000 ש"ח, תוך פרק הזמן האמור, לשם הבטחת נזקי המשיבים במידה והערעור יידחה, "ובין היתר בשל הצורך לשלם הן דמי שכירות והן משכנתא על הדירה, בעוד שהמשיבה מחזיקה גם בדירה וגם בכספי המשיבים".

9.             לטענת המבקשת, התנאים שנקבעו בהחלטת בית המשפט הנכבד קמא לתחולתו של צו עיכוב הביצוע "אינם ברי מימוש מצד המבקשת", ומכאן הבקשה שלפני - שהוגשה בתאריך 24.3.2013 על-ידי בא-כוחה הנוכחי של המבקשת, וזאת בד-בבד עם הגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא, בצירוף בקשה להארכת המועד להגשת הערעור עד למועד הגשתו בפועל.

10.          בבקשה הנ"ל, שנתמכה בתצהירו של בא-כוחה של המבקשת דאז (אשר מונה, כאמור, לאפוטרופוס לדין של המבקשת בהחלטת נשיאת בית-המשפט הנכבד קמא) נטען כי סיכויי הערעור טובים, בין היתר, בשל כך שפסק-הדין ניתן למעשה בהיעדר הגנה מטעם המבקשת (לנוכח הוצאת תצהירה מהתיק בעקבות אי-התייצבותה לדיון), ובשל כך שלא הוצגו בפני המומחה מטעם בית המשפט הנכבד קמא מלוא המסמכים בדבר עברה הפסיכיאטרי של המבקשת.

           במישור של מאזן הנוחות נטען כי במקרים שבהם מתבקש עיכוב ביצוע של צו לפינוי אדם מדירת מגורים שלו - בתי המשפט נוטים להיעתר ביתר קלות לבקשה, שכן הפינוי מהנכס עלול להוביל למצב שבו לא ניתן יהיה להחזיר את הגלגל לאחור, היה וערעורו של המבקש יתקבל.